הטיפ של דיתי קורן-משולם נטורופטית, נגד עצירות:

ללכת לשירותים מיד כשמרגישים את הדחף להתפנות

כמו שאני רואה את הדברים הבעיה הכי גדולה בנושא של עצירות זה חוסר המודעות הגדול לנושא. אנשים רבים מתפנים רק פעם או פעמיים בשבוע וחושבים שזה נורמלי. אז זהו, שממש לא. גם אם הם סובלים מאי נוחות, גזים בבטן או כאבי בטן- הם לא מדברים על הנושא מפאת המבוכה ואומרים לעצמם שהם צריכים ללמוד לחיות עם עצירות כל החיים וש"ככה זה כשמזקינים". אני מאד מאמינה באמירה של הרמבם כי כל החוליים והמכאובים באים מעצירות קשה ולכן הייתימממליצה לפני הכל לחדד את המודעות להשפעה של עצירות על הפגיעה באיכות החיים ולא להתפשר על פחות מיציאה אחת ליום.

אל ישהה אדם לצרכיו

זוהי למעשה עוד עצה מוכרת של הרמב"ם שאמר "אל ישתהה אדם לצרכיו". אנשים רבים מדי עוצרים את הדחף להתפנות ומעכבים אותו למשל כי אין להם זמן בבוקר, או כי הם נמצאים במקום ציבורים ומתעקשים ללכת רק לשירותים שאליהם הם רגילים בבית. במילים אחרות הם מניחים לקודים של הציביליזציה לגבור על הטבע. אבל כוחו של הטבע לעולם יהיה חזק יותר.   דחיית הזמן של ההתפנות היא אחד הגורמים החזקים לעצירות מאד קשה ולסיבוכים של עצירות. ככל שהצואה נשארת יותר זמן במעי הגס, נספגים ממנה הנוזלים והיא הופכת יותר קשה ויותר יבשה. התוצאה עלולה להיות קושי בפינויה. כאשר אתם כבר נמצאים בשירותים אל תלחיצו את עצמכם בזמן. הסיחו את הדעת למשל בקריאה ותנו לטבע לעשות את שלו

להניח את הרגליים על שרפרף

האסלה המודרנית היא סוג של אסון ארגונומי מבחינת פינוי הצואה. המבנה האנטומי של הגוף מחייב ישיבה בכריעה (כמו בשירותי בול פגיעה במזרח אסיה) כדי שההתרוקנות תהיה קלה, חלקה ומלאה.  מה שעוזר להרבה מטופלים שלי זה להניח את הרגליים גבוה מן המותניים וליצור זוית חדה בין הירכיים לבטן. פעולה פשוטה זו מונעת מאמץ יתר שאיתו באים גם סיבוכים כמו טחורים ופיסורה

"גרם" של מניעת עצירות ולא "קילו" של טיפול בעצירות

סוף מעשה במחשבה תחילה. כמו בכל בעיה בריאותית מניעה תמיד עדיפה על טיפול. תנו תשומת לב קפדנית- מה אתם מכניסים לפה במקום לרוץ אחר כך לרופאים ולבתי מרקחת . גם מרקחות טבעיות כמו מיצי ירקות, מיץ סלק, סלק מבושל או מיץ שזיפים לעצירות - יהיו משניים בעוצמתם יחסית להרגלי אכילה שמונעים את העצירות מלכתחילה.