הטיפ של הדס עין דור, מטפלת בשיטת גרינברג:

ללמוד להתנהל עם הגוף: להחזיק איפה שצריך ולשחרר איפה שצריך

לכל מחלה או הפרעה בגוף יש תמיד היבט רגשי, על אחת כמה וכמה כשהבעיה הרפואית קשורה עם הבטן והמעיים. אם מסתכלים על עצירות מהכיוון הפיזי לרגשי –הרבה פעמים היא תאפיין אנשים שחיים עם תחושת חסך, קושי לבטא, ליצור, או להביע דעה גלויה ללא חשש. הרבה פעמים החוויה של חוסר ביטחון תוליד דחף "לשמור חזק אצלי" לכווץ או להצטמצם. זה יכול להיות גם אדם שחושש לומר משהו שמפריע לו ואז הוא מתאפק ושומר בבטן מתוך פחד לפגוע או מתוך רצון לרצות את הסביבה. עצירות יכולה להיות קשורה גם לנושא של אגירה מחווה של היעדר שפע, מחסור וחסך.

האם עצירות יכולה להיות קשורה גם עם קמצנות?

גם עם קמצנות אבל גם עם הקצה ההפוך של פזרנות. במילים אחרות זהו חוסר איזון. עצירות יכולה אכן להיות אצל אדם ששומר ומחזיק לעצמו אבל גם אצל אדם פזרן מאד שאין לו שליטה על כמה שהוןא מוציא ומפזר ואז הגוף בתגובה מפצה על ידי אחזקה.

איזה טיפ יש לך לאנשים שחיים עם עצירות?

להפנים את התובנה שאנחנו מייצרים לעצמנו את הסימפטומים הפיזיים במודע או שלא במודע. ראשית צריך להביא את למודעות אם כי מודעות כשלעצמה לא מבטיחה  שליטה או שינוי התנהגותי. ההמלצה שלי במקרים אלו היא לתרגל מיומנות של איך להתנהל עם הגוף וללמוד  להרפות איפה שצריך ולהחזיק היכן שצריך.  קשה מאד לעשות את זה לבד אבל עבודה עם הגוף יכולה לעזור להגיע גם אל הנפש. עצירות אינה גזירת גורל. חשוב שאדם ידע כי גם אם הוא רגיל לכווץ ולהחזיק מגיל 5, יש דרכים להגיע חזרה לאיזון ולצאת מזה.  לא חייבים לחיות עם סבל שחוזר על עצמו ומפריע גם התנהגותית גם רגשית וגם פיזית.