איך מטפלים בעצירות אצל ילדים בזמן גמילה מחיתולים?

עצירות אחרי גמילה מחיתולים היא תופעה שמוכרת להרבה הורים. עם המעבר מחיתול לסיר -הפעוט מתחיל להחזיק את הקקי ולפתח עצירות לעיתים במשך מספר ימים. למה זה קורה ואיך עוזרים לפעוט להימנע מהסבל שכרוך בעצירות?

מהן הסיבות לעצירות אצל ילדים בזמן גמילה מחיתולים?

בכל הנוגע לגורמים הקשורים לעצירות ילדים אחרי גמילה מחיתולים – הדעות נחלקות לשתי קטגוריות מרכזיות. יש כאלו שרואים את הבעיה נובעת מעניינים נפשיים רגשיים.  אחרים לעומתם סבורים שיש להתייחס לבעיה הפיזיולוגית כיון שילד עם עצירות זקוק לפתרון מהיר לפני שהבעיה תסלים.

עצירות במהלך גמילה מחיתולים: לא בהכרח מאבק כח של הילד

הדס עין דור מדריכת הורים בשיטת גרינברג מסבירה: הורים לא יכולים לשלוט על הילד שלהם בעניין של שני הקצוות בגוף הילד: הפה ופי הטבעת. הורה לא יכול לשלוט על מה הילד יבחר להכניס לפה ומה מתי כמה ואיך הוא יוציא מפי הטבעת. זוהי אוטונומיה של הילד ואז הילד כדי להרגיש שליטה מתאפק ולא משתף פעולה  בזמן הגמילה מהחיתולים. חשוב להדגיש זה לא משחקי כח ואגו אלא הרבה פעמים זה מגיע ממקום של  צורך בתחושה של ביטחון. גיל הגמילה מחיתולים, לרוב גיל שנתיים הוא שלב התפתחותי שבו הילד מתחיל להיות יותר עצמאי. הוא רוצה להרגיש חזק גם ממקום של חקירה והתנסות והצורך של השליטה בחייו ובגופו מתבטא לפעמים בנסיון לשלוט בסוגרים ובפה. התוצאה תהיה עצירות אחרי גמילה מחיתולים או בזמן הגמילה מחיתולים.

השינוי בהרגלים שנכפים על הילד בזמן הגמילה עשויים להתבטא בעצירות

דפנה תייר, יועצת חינוכית התפתחותית, מחברת הספר "היענות לצרכים" חושבת בכיוון שונה לחלוטין:

קודם כל המופע הזה של עצירות בזמן גמילה הוא הגיוני וסביר. פעוט שמשנים לו הרגלים בצורה כל כך דרסטית יפתח עצירות או קושי להתפנות – ממש כשם ששינוי אצל מבוגרים (נסיעה, חופשה, שינוי מקום) מייצר אצל עצירות פוטנציאלית.  לגבי התינוק : עד היום היה מותר לו לעשות את צרכיו בכל מקום ובכל שעה, ועכשיו אומרים לו : "מהיום אהה עושה רק פה, ורק בזמנים מסוימים" – ברור ששינוי כזה ישפיע על הפיזיולוגיה שלו. אם למבוגר זה קורה , הרי שלפעוט – על אחת כמה וכמה.

כשהילד סובל מעצירות בזמן גמילה מחיתולים- אין זמן לשיחות נפש ולחפירות פסיכולוגיות

תייר: מה שקורה הרבה פעמים שעצם השינוי מייצר עצירות כואבת אצל ילדים בגמילה מחיתולים  שלעיתים עלולה להימשך אפילו מספר ימים ואז, כשהוא כבר עושה בחיתול או בסיר או בשירותים- פעולת המעיים עלולה לכאוב לו (עקב התייבשות הצואה התקשותה והקושי להוציאה בפורמט יבש כזה). בלוגיקה של פעוט המסקנה תהיה "שלעשות קקי זה כואב". הוא לא יודע שאי אפשר לשמור בבטן ואז הוא ממשיך להתאפק ומסלים את הבעיה. אני רואה בטיפולים הורים לילדים עם עצירות שנמשכת לפעמים שלושה עד עשרה ימים! וזה מצב מסוכן שאחר כך מצריך טיפולים פולשניים כמו חוקנים. לעיתים מגיעים אלי פעוטות עם פיסורה – שזה גם אחד מהסיבוכים של עצירות. (לפעמים זה הפוך העצירות נוצרת בעקבות פיסורה- וכן, זה קיים גם אצל ילדים). במצב כזה ילד עם עצירות בזמן גמילה מחיתולים עלול להיכנס למדרון חלקלק – וכאן אני אומרת להורים לעשות הכל כדי למנוע. לשיחות נפש פסיכולוגיות אין מקום לדעתי בזמן שהילד סובל מבעיה אקוטית שדורשת טיפול מהיר כאן ועכשיו.

מה את מציעה להורים שמגיעים עם ילד שסובל מעצירות בזמן גמילה מחיתולים?

לדאוג מייד שתהיה פעילות מעיים סדירה. המשמעות היא לשים דגשים על נוזלים ותזונה עתירת סיבים כמניעה לפני הגמילה-  אבל אם הילד  מתחיל להתאפק- אני ממליצה להורים לתת לילד  מרכך צואה כמו נורמלקס  או פגלקס. אבקה נמסה במים  ללא מרשם רופא. מנסיוני בשטח- זה עובד. כמובן שיש להתאים  מינון וכמות לכל ילד באופן פרטני. מרככי צואה אלו יפתרו את העצירות הנקודתית אבל עדיין צריך תוכנית חינוכית התנהגותית לגמילה מהחיתולים בהמשך.

מה לגבי שמן פרפין במקרה של עצירות אצל ילדים? האם לדעתך זו תרופה לגיטימית  בילדים?

אני לא רופאה ולא רוצה לייעץ לגבי שמן פרפין. למיטב ידיעתי רופאים רושמים אותה לעיתים אבל הייתי מציעה להורים להתחיל עם פתרונות אחרים כפי שציינתי לעיל כי הם משיגים תוצאות טובות.

איך עצירות אצל ילדים מתבטאת? מה רואים אצל ילד עם עצירות?

הביטוי של עצירות בילדים נע על הספקטרום בין אפתיה ותשישות  (הילד שוכב, מתכרבל על הספה, מבקש מוצץ, זז מעט מאד או מבקש לישון כדי להעביר זמן בלי לסבול) ועד הקצה השני של פעילות יתר כמו עצבנות  קופצנות, צעקות והבעת הסבל מהעצירות בצורה מאד אקטיבית. הרבה פעמים במצב זה הילד "לא מוצא את עצמו" מבקש שיקחו אותו, ירימו אותו, ינחמו אותו. יש ילדים שמקבלים חום בזמן העצירות כי הגוף נכנס לעקה.

ואיך ההורים מגיבים לעצירות הממושכת של הילד?

ההורה סובל לפחות כמו הילד אם לא יותר. הרבה פעמים ההורים רצים  לרופאים לפסיכולוגים למטפלים שונים ורובם לא ששים לתת לילד משלשלים.  הבעיה היא שההורים לא מבינים את המשמעות שיש להתמשכות הזמן: ככל שעובר הזמן הצואה מצטמקת מתייבשת והעצירות מסלימה. אגב, אני לא בעד משלשלים אלא  בעד מרככי צואה (שזה תוסף תזונה ללא מרשם רופא)  המיועדים לילדים.

מה את אומרת להורים שרואים את הסבל של הילד בזמן העצירות?

לטפל מיד. לא לחכות למקרי קיצון. הכוונות של מטפלים כמו פסיכולוגים קליניים או מטפלים בהבעה וביצירה הן כוונות טובות, אך כאשר הם מייחסים את העצירות לבעיות רגשיות  ומנסים לעזור בכלים רגשיים הם מפספסים את הבעיה. שכן זו אינה בעיה רגשית אלא בעיה התנהגותית שצצה על רקע שינויי עשיית הצרכים. הטיפול יקח זמן ולא יעזור וזהו מדרון חלקלק. לכן חייב להיות שילוב של טיפול בעצירות עצמה (בעזרת מרככי צואה) עם טיפול התנהגותי. הילד הקטן שסובל מהקקי מנסה להמנע מלעשות אותו ובכך מסבך את עצמו בעצירות. הוא מפתח אישיו סביב הקקי ומפחד ושונא לעשות קקי. וכך הבעיה הולכת ומסתבכת. מסיבה זו אני מדגישה שטיפול בבעיה הוא הכרחי, ובמסגרת ההדרכה להורים מושם דגש הן על נתינת מרככים לטיפול בעצירות והן כלים התנהגותיים-חינוכיים על מנת לשחרר את הפעוט מהמצוקה אליה נקלע.