טיפ לעצירות של דפנה תייר, יועצת חינוכית התפתחותית ומחברת הספר היענות לצרכים 

להאמין שיש דרך לצאת מעצירות ולהיות פרואקטיביים

לעיתים קרובות, מי שסובל מעצירות חוזר להיות תינוק בן כמה ימים כי מה שמנהל אותו ואת חייו  זה הבטן. כשם שחייו של תינוק סבים סביב הבטן שלו (גזים, מתי הוא אוכל, מתי הוא רעב, מתי שבע, מתי הוא מתפנה, מתי טוב לו מתי רע לו)- כך גם אדם בוגר עם "סיפורי בטן" כמו מעי רגיז, או עצירות משקיע המון אנרגיה פיזית ונפשית בסוגיות העיכול שלו  במקום לעסוק בחיים ואכן לעיתים רואים שיש אובדן של חלק משמחת החיים.

עצירות כרונית מייצרת מטרד וסבל ולעיתים גם רגרסיה לחיים "סביב הבטן"

נכון אמנם שעשויים להיות רקע גורמים פיזיולוגיים כמו מעי רגיז, תמהיל חיידקי מעי,  רגישות למזון וכיו"ב אבל מאד עצוב בעיני שהחיים הם כל הזמן סביב הבטן. למשל אדם שסובל מעצירות כרונית עלול לחיות עם מטרד וסבל שהופכים אותו לעיתים עצבני או מריר. אגב, אני רואה את זה לעיתים גם בעצירות אצל ילדים ופעוטות: כשהם סובלים מהבטן ההתפתחות שלהם מואטת ואין להם פניות למשחק, לחקירה וללמידה. חלה אצלם רגרסיה והם חוזרים לפוזיציה ינקותית התחלתית.

מהי ההמלצה שלך למבוגרים שסובלים מעצירות?

לא להתעלם מזה, לא להיכנס לחשיבה של "מבוי סתום" ולחפש שינוי.  להאמין שיש דרך לצאת מעצירות ולהיות פרואקטיביים בחיפוש הפתרון.